תחולת חוק חוזה הביטוח, התשמ"א על פוליסת ביטוח החובה לרכב

Transcription

1 עו"ד ירון אליאס תחולת חוק חוזה הביטוח, התשמ"א על פוליסת ביטוח החובה לרכב מוגש לקרן מחקרים בענייני ביטוח ליד איגוד חברות הביטוח בישראל (ע"ר) יוני

2 הקדמה האם חוק חוזה הביטוח, התשמ"א חל על פוליסת ביטוח החובה לרכב, ואם כן, האם יש להבחין בין סעיפיו השונים של החוק לעניין התחולה על הפוליסה? בשאלות אלו נתקלתי לראשונה במהלך דיוניה של ועדה שהוקמה על-ידי המפקחת על הביטוח בשנת 2001 ("הסדרים לעידוד הצהרות נכונות של מבוטחים בביטוח חובה - הצגת הסוגיה ומיפוי חלופות"), במסגרת ההיערכות של הפיקוח על הביטוח לפתיחתו של ענף ביטוח החובה לתחרות. ועדה זו, אשר בחנה את הסדרי הגילוי הטרום חוזיים המצויים והרצויים בתחום ביטוח החובה, התחבטה, כפי שהיא מציינת בכנות בדו"ח הוועדה, בשאלת תחולתו של חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה בכלל, ובשאלת תחולתם של סעיפים 8-6 לחוק חוזה הביטוח על הפוליסה בפרט. קריאה בין השיטין של הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה, אשר טיוטה שלישית שלה פורסמה בדצמבר 2008, ושל דברי ההסבר אשר ליוו טיוטה מוקדמת יותר של הפוליסה, מעלה כי במהלך השנים שחלפו מאז 2001 התחזקה אצל מחוקק המשנה התפיסה שלפיה חוק חוזה הביטוח חל על פוליסת החובה; עם זאת, חלק מההסדרים המוצעים במסגרת טיוטת הפוליסה התקנית אינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק חוזה הביטוח, כך שהערפל הנורמטיבי סביב שאלת התחולה טרם התפוגג. במחקר זה אבקש אפוא לסלק, במידת האפשר, את אי-הבהירות הקיימת סביב יחסי הגומלין בין חוק חוזה הביטוח לבין פוליסת החובה לרכב (הן הפוליסה הקיימת, שתנאיה נקבעים במישור החוזי גרידא, והן הפוליסה העתידית, שתנאיה צפויים להיקבע על-ידי מחוקק המשנה במסגרת פוליסה תקנית) ולבחון את תחולת סעיפיו השונים של החוק על תנאיה של פוליסה זו. במסגרת בחינה זו ארחיב את הדיון לעבר מכלול ההיבטים החוזיים של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ברצוני להודות לקרן מחקרים בענייני ביטוח ליד איגוד חברות הביטוח בישראל (ע"ר) על תמיכתה הכספית הנדיבה שאפשרה את ביצועו של מחקר זה. ירון אליאס 2

3 תוכן עניינים א. מהלך המחקר - בתמצית כללי היבטים חוזיים בהסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה לרכב היבטים קוגנטיים ודיספוזיטיביים בחוק חוזה הביטוח שני פניה של פוליסת החובה לרכב ביטוח אישי וביטוח אחריות טיוטת הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה תחולת הסדריו הספציפיים של חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה ניתוח פוליסת ביטוח החובה לרכב באספקלריה של כללי פרשנות החקיקה הרמוניה חקיקתית א. כללי ב. דין כללי ודין ספציפי ג. ביטחון וודאות ד. הנחה פרשנית חוקים אינם סותרים זה את זה ה. הנחה פרשנית המחוקק אינו משחית מילותיו לריק ו. היחס בין חוק לבין חקיקת משנה חקיקה "באותו עניין" materia)...(in pari החלת כללי פרשנות החקיקה בפסיקת הביטוח סיכום ב. היחס בין דין כללי (חוק חוזה הביטוח) לבין דין מיוחד (חוק הפלת"ד והפקודה) כללי הוראות התחולה בחוק חוזה הביטוח א. סעיף 73 לחוק ב. סעיף 40 לחוק ג. סעיף 72 לחוק ד. נטלי הוכחה ה. קוגנטיות ההסדר בדבר תחולת החוק ו. סיכום היחס בין דין כללי לבין דין מיוחד - כללי הפרשנות ג. סתירה בין הוראה שבחוק חוזה הביטוח לבין הוראה שמקורה בחקיקת משנה הנוגעת לביטוח החובה לרכב איזו הוראה גוברת? סתירה בין הוראת תקנה לבין הוראה שבחוק חוזה הביטוח התנאה על הוראת חוק דיספוזיטיבית באמצעות תקנה התנאה על הוראת חוק דיספוזיטיבית למחצה באמצעות תקנה

4 4. סעיף 38 לחוק הפיקוח על הביטוח ד. תחולת חוקי החוזים הכלליים וחוק הפיקוח על פוליסת החובה חוקי החוזים הכלליים חוק החוזים האחידים חוק הפיקוח על הביטוח ה. המטרות שביסוד הסדר ביטוח החובה והשפעתן על פירוש הפוליסה כללי פירוש הפוליסה התקנית (העתידית) לביטוח חובה ו. מעמדה של פוליסת הביטוח במסגרת המערך הכולל של הסדר ביטוח החובה לרכב כללי חופש ההתקשרות של הצדדים לפוליסת החובה הגבלות על חופש ההתקשרות תניות פטור סיכום ז. שני פניה של פוליסת החובה לרכב - ביטוח אישי וביטוח אחריות כללי ביטוח אחריות ביטוח אישי ח. עילת התביעה מכוח הביטוח האישי - עילה חוקית (נזיקית), עילה חוזית או עילה מעורבת? ט. תחולת הוראות ספציפיות בחוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח א. כללי ב. תעודת ביטוח הסוטה מדרישות הדין סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח סעיפים 8-6 לחוק חוזה הביטוח סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח א. כללי ב. סעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי ג. טיוטת הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה סעיף 14 לחוק חוזה הביטוח סעיפים לחוק חוזה הביטוח סעיפים לחוק חוזה הביטוח

5 א. כללי ב. ביטוח אחריות ג. ביטוח אישי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח א. ביטוח אישי ב. ביטוח אחריות ג. טיוטת הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה ד. קשר סיבתי בין המרמה לבין חבות המבטח ה. השפעת כזב בקשר לפוליסת הרכוש על זכויות המבוטח מכוח פוליסת החובה סעיף 11. סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח לחוק חוזה הביטוח סעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח סעיף 14. סעיף 15. סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח לחוק חוזה הביטוח לחוק חוזה הביטוח א. ביטוח אחריות ב. ביטוח אישי ג. אינקורפורציה של חוק הפיצויים סעיף 17. סעיף 18. סעיף 19. סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח לחוק חוזה הביטוח לחוק חוזה הביטוח לחוק חוזה הביטוח י. סיכום נספחים טיוטת הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה (טיוטה שלישית) 2. דברי הסבר לטיוטת הפוליסה התקנית 5

6 6

7 מהלך המחקר - בתמצית 1. כללי המחקר שלהלן מבקש לבחון את שאלת תחולתו של חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה לרכב. שאלה זו הינה בעלת חשיבות מכרעת לעניין הגדרת טיבו של הכיסוי הביטוחי הגלום בפוליסה זו, שכן חוק חוזה הביטוח כולל מספר רב של הוראות חשובות העשויות להשפיע באופן מהותי הן על היקף הפוליסה והן על תנאי מימושה. ודוק כיום שוררת אי- 1 בהירות ביחס לשאלה שבמוקד המחקר. אי-בהירות זו נובעת בעיקרה מהעובדה שעד לפני שנים מעטות התנהל שוק ביטוח החובה במתכונת שונה מזו שאפיינה את הביטוחים 2 המסחריים הרגילים. חלק מהוראות חוק חוזה הביטוח - שבאו לענות על סוגיות המתעוררות במערכת יחסים ביטוחית-מסחרית רגילה - לא נמצאו רלבנטיות לענף ביטוח החובה, ולפיכך, 1 2 דוגמה בולטת לאי-הבהירות האמורה ניתן למצוא במסמך שפורסם באוגוסט 2001 על-ידי תת ועדת ההיגוי לעניין "הסדרים לעידוד הצהרות נכונות של מבוטחים בביטוח חובה הצגת הסוגיה ומיפוי חלופות". ועדה זו, שמנתה נציגים של המפקח על הביטוח, נציגי משרד המשפטים ומומחים חיצוניים הוקמה בשנת 2001 במסגרת ההיערכות של הפיקוח על הביטוח לקראת פתיחתו של ענף ביטוח החובה לרכב לתחרות. תת ועדת ההיגוי נתבקשה לגבש חלופות לעידוד הצהרות נכונות של מבוטחים בענף ביטוח החובה, והתמקדה בעיקר בשלב הגילוי הטרום חוזי. המסמך שפרסמה הועדה סקר את המצב החוקי הקיים ביחס לחובות הגילוי של מבוטחים ושל מועמדים לביטוח. בסקירה זו מציינת הועדה כי "קיימת פרשנות" שלפיה "הוראות סעיפים 8-6 לחוק חוזה הביטוח, בדבר חובת הגילוי של המבוטח והתוצאות של אי הגילוי, חלות במלואן גם על פוליסות לביטוח רכב חובה". דהיינו, סוגיית תחולתו של הסדר הגילוי הטרום חוזי שבחוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה לרכב הוצגה על-ידי הועדה כסוגיה שאין לה תשובה ברורה, וכי לכל היותר "קיימת פרשנות" כי ההסדר הקבוע בחוק חוזה הביטוח חל על פוליסת החובה. עיון בדוח הוועדה אף מעלה כי, בפועל, התפיסה שהנחתה את הוועדה הייתה שהסדר הגילוי שבחוק חוזה הביטוח אינו חל בענף ביטוח החובה לרכב, אם כי, הועדה לא הבהירה מהו הבסיס המשפטי שביסוד תפיסה זו. מעניין לציין בהקשר זה כי בחינת טיוטת הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה מצביעה על התפתחות מסוימת שחלה בעמדת הפיקוח על הביטוח בכל הקשור לשאלת תחולתו של חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה לרכב. טיוטה זו מצביעה על כך שהפיקוח על הביטוח מכיר בתחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה. אמנם, הסדרים רבים בטיוטת הפוליסה התקנית אינם עולים בקנה אחד עם ההסדרים שבחוק חוזה הביטוח. אולם, מדברי ההסבר לטיוטת הפוליסה עולה כי במרבית המקרים שבהם קיימת סתירה בין הסדר המוצע בפוליסה התקנית לבין הסדר מסוים הקבוע בחוק חוזה הביטוח, מוסברת סטייה זו על-ידי מחוקק המשנה באופי הדיספוזיטיבי של ההסדר הראשי הקבוע בחוק חוזה הביטוח. לפני ששוק ביטוח החובה לרכב נפתח לתחרות מכוחו של חוק ביטוח רכב מנועי (ביטוח בתנאי תחרות מבוקרת, הסדרים לתקופת מעבר והוראות לעניין אבנר), התשנ"ז- 1997, הרי שהתחרות בשוק זה הייתה מוגבלת ביותר. היעדרה של תחרות ממשית נבע משלושה גורמים עיקריים. ראשית, חברות הביטוח נשאו רק בחלק מהסיכון הביטוחי הגלום בפוליסה (ביתרת הסיכון נשא תאגיד "אבנר"). שנית, תנאי הביטוח נשלטו על-ידי "פוליסת אבנר", שאמנם לא נהנתה ממעמד חוקי מחייב, אולם אחיזתה בשוק הביטוח הייתה איתנה ביותר. שלישית, תעריפי הביטוח, שהוכתבו על-די המחוקק, היו אחידים. 7

8 כמעט שלא נעשה בהן שימוש בענף זה. כך לדוגמה, עד לשנים האחרונות, הליכי החיתום בענף ביטוח החובה לא כללו, בדרך-כלל, הצגת שאלון מפורט למבוטח אודות הסיכון הביטוחי הגלום בו. ברי כי במצב שכזה, ממילא לא התעוררו מחלוקות בין הצדדים לחוזה הביטוח בקשר לטיב חובת הגילוי הטרום חוזית של המבוטח ובקשר לתוצאות הנובעות מהפרתה. כידוע, מצב זה השתנה באופן דרמטי עם המעבר של שוק ביטוח החובה בישראל למסגרת תחרותית שבה הנפקת הפוליסה מלווה בהליכי חיתום. כך יוצא ששאלת הדין החל על הפרת חובת הגילוי הטרום חוזית של מבוטח בביטוח חובה, שהייתה רדומה בעבר, הפכה כיום לשאלה אקוטית ביותר. עם זאת, המחקר המשפטי ביחס לשאלה זו ולשאלות אחרות דומות לה, הוא דל ביותר. השיח המשפטי טרם הדביק את השינוי המעשי שחל בשוק ביטוח החובה. ענף ביטוח החובה עבר טלטלה משמעותית, אולם הדיון המשפטי נותר מאחור. שאלות יסוד רבות בקשר לדין המהותי המסדיר את יחסי הצדדים לחוזה ביטוח החובה טרם לובנו. המחקר המוצג להלן מבקש אפוא להציב תשתית משפטית שתסייע לעוסקים בענף ביטוח החובה להגדיר את הדין החל על פוליסת החובה, ובכך לאפשר להם להעריך בצורה מדויקת יותר את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בפוליסה זו, ולכלכל את צעדיהם בהתאם. 2. היבטים חוזיים בהסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הסוגיה שבמוקד מחקר זה הינה שאלת תחולתו של חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה לרכב. ברם, סוגיה זו אינה עומדת בבדידותה. היא מהווה נקודת מוצא לסוגיות רבות נוספות שנבחנו במהלך המחקר ואשר לכולן נגיעה ישירה להיבטים החוזיים של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הפניית הזרקור המחקרי אל עבר היבטים אלו של ההסדר מהווה לדעתי חידוש מסוים, שכן המחקר המשפטי בתחום ביטוח החובה לרכב נוטה, בדרך- כלל, להדגיש את הפן החוקי-נזיקי של ההסדר על חשבון הפן החוזי שלו. במחקר זה ביקשתי אפוא להסיט את מוקד הדיון לעבר הבסיס החוזי של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים. הדיון בהיבטים החוזיים של ההסדר יתמקד אפוא במספר סוגיות בולטות הנוגעות לפוליסת ביטוח החובה לרכב. ראשית, תחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסה זו. שנית, תחולת חוקי החוזים הכלליים וחוק החוזים האחידים על הפוליסה. שלישית, תחולת פרק ה' לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) המסדיר עניינים שונים מתחום המשפט הפרטי על פוליסה זו. רביעית, כללי פרשנות החוזה החלים על הפוליסה. חמישית, ההבחנה בין החוזה האישי הגלום בפוליסת החובה לבין החוזה לביטוח אחריות הגלום בה, תוך הדגשת ההיבטים החוזיים של הכיסויים השונים והשפעתם של תנאי הפוליסה על זכויות המבוטח ועל זכויות צדדים שלישיים. שישית, הסממנים החוזיים הטבועים בעילת תביעה שמקורה בביטוח האישי והשפעתם של סממנים אלו על סיווגה של העילה ועל הדין החל עליה. שביעית, חופש ההתקשרות של הצדדים לחוזה ביטוח החובה וההגבלות המוטלות על חופש זה. שמינית, סוגי התניות בפוליסת ביטוח הרכב (תניות רגילות לעומת תניות פטור) וכללי הפרשנות החלים על תניות הפטור שבפוליסה. תשיעית, התנאים הקבועים בטיוטת הפוליסה התקנית לביטוח החובה לרכב וכללי פרשנות החוזה הצפויים לחול עליה. עשירית, התנאים 8

9 השונים המופיעים בפוליסות ביטוח החובה לרכב דהיום ובדיקת מידת התאמתם של תנאים אלו לחקיקת הביטוח בכלל, ולחוק חוזה הביטוח בפרט. לא למותר לציין כי ההיבטים החוזיים הטבועים בהסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שימשו במחקר זה גם סיבה וגם מסובב המימד החוזי האיתן של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תרם למסקנה שלפיה חוק חוזה הביטוח חל על פוליסת ביטוח החובה לרכב; מסקנה זו חיזקה מצדה את התפיסה החוזית של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וחידדה את תפקידם של האלמנטים החוזיים הטבועים בו במסגרת מערך ההסדרה הכולל. 3. תחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה לרכב המסקנה הבסיסית של מחקר זה נוגעת למעמדו של חוק חוזה הביטוח במערך הכולל של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולפיה - חוק חוזה הביטוח חל על פוליסת החובה לביטוח רכב. מסקנה זו מושתתת על תשעה אדנים עיקריים: ראשית, המהות החוזית של פוליסת החובה. אמנם, מקורה של חובת הביטוח הוא בחוק. אולם, מימושה של חובה זו מתקיים במישור החוזי גרידא ולא במישור החקיקתי. פוליסת ביטוח הרכב, המוצעת על-ידי המבטח בשוק החופשי, נרכשת על-ידי המבוטח לפי כללים רגילים של הצעה וקיבול. הצדדים לחוזה ביטוח החובה - המבטח והמבוטח - אף שולטים במידה רבה על ניסוח תנאי ההתקשרות, שהרי ההלכה הפסוקה היא כי כל תנאי בפוליסת החובה לרכב שתוקפו לא נשלל בחקיקה או בפסיקה - הוא תנאי תקף. חופש ההתקשרות הנתון לצדדים מבליט אפוא את האופי האובליגטורי של ההתקשרות ואת היותו של החוזה לביטוח רכב, בראש ובראשונה, חוזה ביטוח. מכאן שנקודת המוצא הטבעית לעניין הדין החולש עליו היא הכרה בתחולתם של חוקי החוזים הכלליים ובתחולתו של חוק חוזה הביטוח על חוזה זה. הטוען אחרת עליו הראיה. שנית, התשתית המסחרית של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההסדר החקוק החולש על פיצוי נפגעי תאונות דרכים מונח על יסודות מסחריים. הסדר זה מבליט את המימד החוזי- מסחרי של ביטוח החובה לרכב, בין היתר, בכך שהוא מכיר בסמכות הצדדים לחוזה ביטוח החובה להתקשר בביטוח חלקי שאינו חופף בהכרח לחבות החוקית של הנוהג ברכב מכוח 3 אותו הסדר. אכן, ייתכן שמגמתו של המחוקק הינה סוציאלית, אך תפיסתו היא מסחרית. 3 ע"א 420/83 אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד( 2 ) (1990): , "...המחוקק הניח מציאות נורמאטיבית מסוימת, ואף הפרשן חייב להניח מציאות זו. המחוקק סירב להצעה לשלב בביטוח גורם ממלכתי ולא גורם מסחרי; עם חקיקת חוק הפיצויים לא הוטלה במפורש כל חובת ביטוח על החברות המסחריות; לא נקבע במפורש כי עליהן לפצות את הניזוק במקרה של ביטוח חסר...המחוקק המשיך בתפיסה כי הביטוח החסר אפשרי הוא, וקבע את 'קרנית' כמפתח לפתרון. ייתכן שמגמתו של המחוקק הינה סוציאלית, אך תפיסתו היא מסחרית. אכן, המחוקק דחה ביטוח סוציאלי והנהיג תחתיו ביטוח מסחרי. אין זה ראוי, כי בדרך החקיקה השיפוטית נהפוך את הביטוח 9

10 המחוקק דחה את האפשרות להכפיף את תחום תאונות הדרכים לביטוח סוציאלי והנהיג תחתיו ביטוח מסחרי. תפיסה מסחרית זו של ההסדר מחזקת אפוא את הרובד החוזי שלו ותומכת במסקנה שלפיה חוק חוזה הביטוח - המסדיר את דין הביטוח המסחרי - חל גם על פוליסת ביטוח החובה לרכב. שלישית, הוראות חוק חוזה הביטוח עצמו, ובעיקר הוראות סעיפים 40 ו- 73 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 73 לחוק, שכותרתו "שמירת דינים", מורה כדלקמן: "הוראות חוק זה יחולו כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון". כידוע, פוליסת ביטוח החובה מוצאת מכוחו של סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. משמע, האמירה בסעיף 73 לחוק חוזה הביטוח שלפיה חוק זה יחול כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי הוראות מיוחדות לעניין הנדון, כמוה כאמירה שחוק חוזה הביטוח חל על פוליסת ביטוח החובה (המונפקת כאמור מכוח הפקודה), אלא אם יש הוראת מיוחדת בפקודה או בחוק אחר לעניין הנדון, שאז נדחה חוק חוזה הביטוח מפני אותה הוראה מיוחדת. מסקנה דומה עולה גם מתוך סעיף 40 לחוק חוזה הביטוח, המשתלב עם הוראת סעיף לחוק 73 הנזכרת לעיל. סעיף 40 לחוק, החותם את הוראות פרק א' לחוק, מורה כדלקמן: "הוראות פרק זה יחולו על כל סוגי הביטוח זולת אם יש בפרק אחר של חוק זה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון". סעיף 40 לחוק מחיל אפוא את הוראות הפרק הכללי של חוק חוזה הביטוח "על כל סוגי הביטוח", וממילא גם על ביטוח החובה, זולת אם הוראה מסוימת בפרק אחר של חוק חוזה הביטוח (היינו, הפרקים באותו החוק העוסקים בענפי ביטוח ספציפיים) או בחוק אחר (דוגמת פקודת ביטוח רכב מנועי) כוללת הוראה מיוחדת לעניין הנדון, שאז אותה הוראה מיוחדת גוברת על ההוראה הכללית שבפרק א' לחוק חוזה הביטוח. רביעית, כללי פרשנות החקיקה; כללים אלו מובילים למסקנה חד-משמעית בדבר תחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה. מסקנה זו מושתתת על שני כללי פרשנות מרכזיים. הכלל הראשון הוא הכלל שלפיו כי יש לחתור לפרשנות השומרת על הרמוניה חקיקתית, היינו, שיש לפרש חוק על רקע החקיקה כולה. ההנחה צריכה להיות, כי יש לקיים הרמוניה חקיקתית בתוך מערכת החקיקה, באופן שהפירוש שיינתן לדבר חקיקה יישזר נאמנה עם רקמת החקיקה ויהא לגוף אחד שלם עמה. הנחה זו תומכת בתוצאה שלפיה חוק חוזה הביטוח חל על פוליסת החובה, לצד החקיקה המיוחדת הנוגעת לביטוח נזקי גוף הנגרמים עקב תאונות דרכים. הביטויים המרכזיים של עקרון ההרמוניה החקיקתית, ובכלל זה ההנחה הפרשנית שלפיה חוקים אינם סותרים זה את זה, ההנחה הפרשנית שלפיה המסחרי לביטוח סוציאלי. פתרונה של הבעיה המתעוררת בערעור שלפנינו הוא בשינוי תפיסות היסוד העומדות ביסוד החוק, ובעיקר בהוצאתן של חברות הביטוח המסחריות כגורם מרכזי בביצוע החוק. דרך זו כרוכה בבעיות רבות ומגוונות, וכנגד מעלותיה עומדים חסרונותיה. אין אנו מביעים בה כל עמדה, שכן הסוגיה כולה מן הראוי לה שתיבחן מחדש על-ידי משרד המשפטים (בשלב הראשון) ועל- ידי הכנסת (בשלב השני). מסקנתי הינה איפוא, כי על-פי המסגרת הנורמאטיבית הקיימת היום, אין חובה על חברת הביטוח ליתן תמיד ביטוח 'מלא', והיא יוצאת ידי חובתה גם אם היא מעניקה ביטוח 'חלקי או 'חסר'". 10

11 המחוקק אינו משחית מילותיו לריק, השאיפה לפירוש שימנע סתירה בין חקיקת משנה לבין חקיקה ראשית, ואינטרס הודאות והביטחון במשפט תומכים, כולם כאחד, במסקנה שלפיה חוק חוזה הביטוח חל באופן מלא ומוחלט על פוליסת החובה, זולת אם הוראה מיוחדת בחקיקה הנוגעת לנזקי גוף עקב תאונת דרכים דוחה את תחולתו באותו עניין. הכלל השני המוביל למסקנה בדבר תחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה, לצד החקיקה המיוחדת הנוגעת לתאונות דרכים, הוא הכלל שלפיו יש להתייחס אל חוקים שונים מאותו עניין ) pari in,(materia כאל מקשה אחת, כאל מערך אחד, ולפרשם באופן שהם יתאמו זה את זה וישלימו זה את זה. לשון אחר, יש להתייחס אל החוקים השונים הנוגעים לביטוח, ובכלל זה לחוק חוזה הביטוח, לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולפקודת ביטוח רכב מנועי, כאל מקשה אחת, באופן שהם ישלימו זה את זה ולא ידחו זה את זה. חמישית, בדיקה אמפירית של פסיקת בתי המשפט מעלה כי הללו אינם מהססים לבחון את יחסי הצדדים לחוזה ביטוח החובה לרכב באספקלריה של חוק חוזה הביטוח ולהחיל על פוליסת החובה הוראות שונות מתוך חוק זה. במהלך המחקר יוצגו עשרות דוגמאות למקרים שבהם בתי המשפט ראו להחיל על פוליסת החובה לרכב הוראות שונות הקבועות בחוק חוזה הביטוח. ודוק מגמה זו מובלת על-ידי בית המשפט העליון, אשר במספר פסקי דין בולטים שניתנו על-ידו לאחרונה ביטא השקפה חד-משמעית בדבר תחולת חוק חוזה הביטוח על 4 פוליסות ביטוח החובה לרכב. מעניין לציין בהקשר זה כי בית המשפט העליון אף לא טרח, במסגרת פסקי הדין האמורים, לקיים דיון עקרוני בשאלת תחולתו של חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה. כלומר, תחולתו של חוק חוזה הביטוח על ביטוח החובה לרכב נתפסה בעיני בית המשפט כה מובנת מאליה, עד שהוא לא נצרך לדון בשאלה העקרונית בדבר יחסי הגומלין בין חוק חוזה הביטוח לבין פוליסת ביטוח החובה לרכב. הדעת נותנת כי היעדרו של דיון עקרוני כאמור במסגרת פסקי הדין מצביע דווקא על איתנותה של מסקנת המחקר בדבר תחולתו של חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה לרכב, ולא להפך. תוצאה דומה עולה גם מתוך עיון בעמדתה של הספרות המשפטית. בחינה אמפירית של הספרות המשפטית בתחום ביטוח החובה לרכב, כפי שנראה בהמשך הדיון, מעלה כי המלומדים העוסקים בתחום הביטוח בכלל ובתחום ביטוח החובה בפרט, כולם כאחד, סבורים כי חוק חוזה הביטוח חל על פוליסת ביטוח החובה לרכב. לא מצאתי בספרות המשפטית כל הסתייגות מהתפיסה העקרונית בדבר תחולת חוק חוזה הביטוח על חוזים לביטוח חובה לרכב. אדרבא, ספרות זו, כפי שיוצג במחקר, עשירה בדוגמאות ובאמירות היוצאות מנקודת הנחה שלפיה חוק חוזה הביטוח חל על פוליסת החובה לרכב. שישית, נראה כי אף מחוקק המשנה עצמו מכיר בתחולתו של חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה. הכרה זו עולה מתוך דברי ההסבר לטיוטת הפוליסה התקנית לביטוח החובה 4 פסק דין בולט בהקשר זה הוא ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (נבו) (2007). בית המשפט ייחס משקל רב לסעיפים 3 ו- 29 לחוק חוזה הביטוח במסגרת הכרעתו בזכויות וחובות הצדדים על-פי פוליסת החובה לרכב שנדונה באותו מקרה. 11

12 לרכב. פוליסה זו כוללת כמה הסדרים הסוטים מההסדרים הראשיים הקבועים בחוק חוזה הביטוח. מחוקק המשנה מנמק סטייה זו באופיים הדיספוזיטיבי של ההסדרים הראשיים. כך לדוגמה, הפוליסה התקנית כוללת הוראה שלפיה תוקף פוליסת החובה מותנה בתשלום הפרמיה. הוראה זו אינה מתיישבת עם ההסדר הקבוע בסעיף 14 א( ( לחוק חוזה הביטוח שלפיו תוקף הביטוח אינו מותנה בתשלום הפרמיה. מחוקק המשנה מציין אפוא בדברי ההסבר לפוליסה התקנית כי: "ההגדרה שנקבעה [בפוליסה] מתנה על הוראת סעיף 14 לחוק חוזה הביטוח...התנאה מותרת, גם אם היא לרעת המבוטח, בהתאם לסעיף 39 לחוק חוזה הביטוח". בדומה, הסדר הגילוי הטרום חוזי הקבוע בפוליסה התקנית סוטה מההסדר החוקי שבסעיפים 8-6 לחוק חוזה הביטוח. מחוקק המשנה ער לסטייה זו ומציין לפיכך בדבר ההסבר לפוליסה התקנית כי: "המנגנון המוצע הינו לטובת המבוטח, שכן חוק חוזה ביטוח קובע סנקציות שיכולות להגיע עד כדי אבדן של כל הכיסוי הביטוחי...". בכך רומז מחוקק המשנה לנימוק שביסוד החלטתו לסטות מהסדר הגילוי הטרום חוזי שבחוק חוזה הביטוח, דהיינו, היותו של ההסדר החוקי משום הסדר דיספוזיטיבי הכפוף להתניה נוגדת הפועלת לטובת המבוטח או המוטב. במהלך הדיון אבחן בהרחבה את שאלת הסמכות של מחוקק המשנה לנצל את הדיספוזיטיביות של ההסדר החוקי על-מנת לקבוע הסדר חלופי במקומו בדרך של תקנות. ברם, עצם העובדה שמחוקק המשנה נצרך לדיספוזיטיביות של חוק חוזה הביטוח על-מנת לקבוע בתקנות הסדרים הסוטים ממנו מלמדת מכללא על הכרתו בתחולה העקרונית של חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה לרכב. בדומה, הטרמינולוגיה הביטוחית-חוזית שבה נוקטת טיוטת הפוליסה התקנית מצביעה אף היא על תפיסת מחוקק המשנה בדבר הזיקה ההדוקה שבין חוק חוזה הביטוח לבין פוליסת החובה. כך לדוגמה, הפוליסה התקנית המוצעת עושה שימוש במונח "תגמולי ביטוח" לתיאור הסכומים המשתלמים לנפגע (ולא במונח "פיצויים") או במנוח "מקרה ביטוח" לתיאור אירוע הנזק. מונחים אלו, השאולים מחוק חוזה הביטוח, מלמדים כאמור על תפיסת מחוקק המשנה בדבר היחס שבין חוק חוזה הביטוח לבין פוליסת החובה לרכב. שביעית, התכלית 5 המסחרית-סוציאלית של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (כפי שהיא באה לידי ביטוי בפקודת ביטוח רכב מנועי ובחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) 5 אמנם, בדיון דלעיל הבהרנו כי הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מושתת על תפיסה מסחרית ולא על תפיסה סוציאלית (ראה טקסט להערה 3 לעיל), אולם אין להסיק מכך כי ההסדר חף מהיבטים סוציאליים. ההפך הוא הנכון - מטרתו המרכזית של ההסדר היא סוציאלית; אם כי, כפי שתואר לעיל, המחוקק רתם דווקא את שוק הביטוח המסחרי להשגת מטרה זו. לדיון בהיבט הסוציאלי של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ראו רע"א 9121/00 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז( 5 ) (2002): , "ביסודו של הסדר הפיצוי של נפגעי תאונות דרכים מונחת תכלית סוציאלית. המוחלטת ובגיבוי הביטוחי הניצב בצדו. התכלית החברתית של חוק הפיצויים משתקפת במשטר האחריות משטר האחריות המוחלטת, הקובע את אחריותו של המשתמש ברכב ללא קשר למידת אשמו או למידת אשמו של הנפגע, מרחיב את מעגל הנפגעים הזכאים לפיצויים; ביטוח האחריות והביטוח הסטטוטורי מבטיחים כי יימצא לנפגעים מקור פיצוי בלא קשר לאמצעים העומדים לרשות הנוהג האחראי, והביטוח האישי הכפוי נועד להבטיח כי יימצא כיסוי לנזקי הגוף שהוסבו לנוהג, אם נפגע בתאונה בעצמו. מנגנון הביטוח מעביר את הנטל אל 12

13 והתכלית המסחרית-צרכנית של חוק חוזה הביטוח, משתלבות היטב זו בזו ומובילות לתוצאה 6 דומה בעיקרה שעניינה מתן פירוש מרחיב להוראות הכיסוי שבפוליסת הביטוח. מכאן, שמנקודת המבט של תכלית החקיקה - אין כל מניעה להחיל את חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה לרכב, לצד החקיקה המיוחדת הנוגעת לביטוח רכב חובה גרידא. שמינית, החלת חוק חוזה הביטוח על ביטוח החובה לרכב, לצד חקיקת הביטוח המיוחדת שתחולתה מוגבלת רק לענף זה, עולה בקנה אחד עם עקרון הביטחון והוודאות במשפט. אכן, כאשר בעיות דומות זוכות לפתרון דומה, כך מושגים הביטחון והוודאות במשפט. במילים אחרות, על השיטה המשפטית לשאוף לתוצאה שלפיה מצבים שלא הוסדרו במסגרת החקיקה המיוחדת יזכו לאותו פתרון הקבוע במסגרת החקיקה הכללית. החלת הסדר שווה על שני המצבים מקדמת את הביטחון והוודאות ואף את עקרון השוויון. תשיעית, אף מנקודת מבט ביטוחית-ענפית, אין כל סיבה עניינית להבחין בין דיני הביטוח החלים על ענף ביטוח החובה לרכב לבין דיני הביטוח החלים על ענפים אחרים, וזאת במיוחד על רקע התמורות שחלו בשנים האחרונות בשוק ביטוח החובה לרכב והמעבר של שוק זה ציבור המזיקים בכוח הוא ציבור המשתמשים בכלי רכב באמצעות תשלום פרמיות למבטחות המסחריות. 6 בכך נמנעים נזקים נוספים על הנזק הבסיסי שהוסב, נזקים הכרוכים בקושי בגיוס משאבים להטבתו. התפיסה החברתית האמורה מצאה ביטוי גם בגישה הפרשנית הליברלית המעדיפה ליתן פיצוי לניזוק - תוך פיזור הנזק על הציבור - על פני פתרון השולל מן הנפגע את הפיצוי". היטיב לתאר זאת בית המשפט בת"א (שלום, רמ') 3754/01 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' לוי (נבו) (2007). המבטח טען במקרה זה כי אין להחיל את הפרשנות המצמצמת שניתנה לפוליסת החובה לרכב - בקשר לסייג הנוגע לדרישות הרישיון - על פוליסת המקיף לרכב, וזאת נוכח התכליות השונות של דברי החקיקה החולשים על הפוליסות האמורות. בית המשפט דחה הטענה בציינו כדלקמן: "[המבטח] מבקש לבסס את טענותיו גם על הטענה שתכליתם של החיקוקים שונה קרי כי תכלית חוק הפלת"ד הינה סוציאלית-חברתית ומכילה את רצון המדינה לעזור לנפגע גוף, בשונה מתכליתו של חוק חוזה ביטוח. לטעמי, גם חוק חוזה ביטוח נמנה על החיקוקים הבאים לעזרת 'האיש הקטן'. חוק חוזה הביטוח הוא פועל יוצא של תפיסה הבאה להגן על הצרכנים, ורואה במבוטח את הצד החלש הנזקק להגנת המחוקק...תפיסה זו מסבירה מדוע כולל החוק 18 הוראות קוגנטיות, שנועדו לקבוע אמת מידה מינימלית לאופיו של חוזה הביטוח ולתוכנו, ו- 28 הוראות עליהן ניתן להתנות רק לטובת המבוטח או המוטב...אין מדובר בתחולה מלאה של 'עקרון חופש החוזים', מאחר שהחוק נועד להגן על זכויות הצרכן המבוטח, והוא כפוף לדין שקבע הוראות קוגנטיות הוראות ה'פוגעות' לכאורה בהיקף חופש ההתקשרות החוזית...מכאן, שגם בהיבט תכלית החקיקה יש לטעמי להחיל את ההלכה [מתחום ביטוח החובה] גם על העניין שלפני קרי, לעניין פיצוי מכוח חוק חוזה הביטוח". כן ראה ת"א (שלום, ת"א) 38811/05 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אבו-חצירה (נבו) (2007): "המבטחת סבורה שהלכת ספיאשוילי [תחולת הכיסוי הביטוחי על נהג צעיר שנהג ברכב ללא "נהג מלווה"] נובעת ממאפייניו ה"סוציאליים" של חוק הפלת"ד. לא מצאתי לכך בסיס בנוסח פסק-הדין, אך מן הראוי להזכיר שרוב התביעות לפי חוק הפלת"ד הן בשל נזקים קטנים למדי ואין להן בהכרח 'משמעות סוציאלית' מובהקת. מצד שני, גם נזק לרכוש עלול לגרור תוצאות 'סוציאליות' קשות, למשל כשצד ג' מאבד בתאונה רכב המשמש כמקור פרנסתו ונותר ללא פיצוי וללא פרנסה מפני שהמזיק, שאינו מבוטח, הוא חדל פרעון". 13

14 לפסים מסחריים מובהקים יותר המושתתים על תחרות חופשית מזה ועל חיתום קפדני יותר מזה. ודוק, שאלת המחקר מתמקדת אמנם בהחלת דין הביטוח הכללי המשתקף בחוק חוזה הביטוח על ענף ביטוח החובה; ברם, יחסי הגומלין בין דיני הביטוח הכלליים לבין דיני ביטוח החובה אינם חד-סטריים. הקשר בין שתי מערכות הדינים הללו הוא קשר דו- סטרי ואף סימביוטי, והלכות רבות שמקורן בתחום ביטוח החובה לרכב חלחלו במהלך השנים לדיני הביטוח הכלליים והשפיעו על עיצובם של דינים אלו. כך לדוגמה, בפרשת אפרת 7 נ' מריואת, בה נדונה השפעת מכירת הרכב על תוקף פוליסת החובה, נקבעה הלכה כללית שלפיה זכויות הביטוח, לפי מהותן, הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה, וכי עם מכירת הרכב נשמט היסוד לחוזה הביטוח והפוליסה פוקעת. הלכה זו התפשטה גם לענפי ביטוח 8 נוספים עד שהתבססה כהלכה כללית בביטוח החולשת על כל סוגי הנכסים בכל ענפי הביטוח. ניתן כמובן להצביע גם על דוגמאות נוספות שבהן חיקוק או הלכה שמקורם בתחום ביטוח 9 החובה נספגו בענפי ביטוח אחרים, וחלקן אף יוצגו במהלך הדיון. עובדה זו מטשטשת כמובן את ההבחנה בין ביטוח החובה לבין הביטוח הכללי, ותומכת בהחלה של הוראות חוק חוזה הביטוח המהווה את הדין הכללי בביטוח גם על ביטוח החובה. 4. היבטים קוגנטיים ודיספוזיטיביים בחוק חוזה הביטוח אחד מהצירים המרכזיים של מחקר זה נוגע להיבטים הקוגנטיים והדיספוזיטיביים של חוק חוזה הביטוח. היבטים אלו עלו לדיון בכל מקרה שבו נתגלעה סתירה בין תקנה מיוחדת החלה על ענף ביטוח החובה לרכב לבין הסדר דיספוזיטיבי או דיספוזיטיבי למחצה (הסדר שניתן להתנות עליו רק לטובת המבוטח או המוטב) שבחוק חוזה הביטוח. השאלה שנשאלה, בכל מקרה רלבנטי, היא האם הדיספוזיטיביות של ההסדר הראשי (חוק חוזה הביטוח) 7 ע"א 427/64 אפרת נ' מריואת, פ"ד יט( 2 ) (1965); 17 ד"נ 10/65 אפרת נ' מריואת, פ"ד יט( 4 ) 48.(1965) 8 אם כי, דווקא בתחום ביטוח החובה ממנו צמחה אותה הלכה - היא סויגה מאוחר יותר באמצעות חקיקה מיוחדת (סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי). ראה להלן פרק ט( 1 ) הדן בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח. 9 ראה למשל, ע"א (מחוזי, חי') 1958/05 אבו נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (נבו) (2007). בפרשה זו דובר בנהג חדש, שבוטח בביטוח רכב מקיף, ואשר נהג ברכב ללא נהג מלווה לצדו, וזאת בניגוד להוראות פקודת התעבורה. פוליסת הביטוח התנתה את הכיסוי בכך שהנוהג ברכב יהיה בעל רישיון נהיגה. משקרה מקרה הביטוח (גרם נזק לצד שלישי), טען המבטח כי נהיגה תוך כדי הפרת חובת הליווי כמוה כנהיגה ללא רישיון נהיגה. בע"א 8183/01 ספיאשוילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח( 6 ) 106 (2004) נדונה שאלה דומה ביחס לביטוח רכב חובה. בית המשפט העליון קבע כי נוהג חדש המפר את חובת הליווי חושף את עצמו לסנקציות הקבועות בפקודת התעבורה, אולם מבחינת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אין הוא נחשב כמי שנהג ללא רישיון, שכן הוא מחזיק ברישיון לסוג הרכב שבו נהג (הילכת ספיאשוילי). בית המשפט המחוזי, בעניין אבו נ' אריה קבע אפוא כי נוכח עקרון ההרמוניה החקיקתית ואינטרס הוודאות במשפט, החובה לרכב, גם בתחום ביטוחי הרכוש. יש להחיל את הילכת ספיאשוילי, שהורתה בתחום ביטוח 14

15 מאפשרת למחוקק המשנה לסטות מאותו הסדר באמצעות תקנות. לשאלה זו, כפי שתואר לעיל, פנים לכאן ולכאן; אני ביקשתי לבסס את הטענה כי הדיספוזיטיביות של ההסדר הראשי מיועדת ומכוונת לצדדים לחוזה הביטוח ולא למחוקק המשנה, וכי אין לראות בה משום מתן היתר גורף למחוקק המשנה להתנות על הוראות החוק הראשי. ודוק המסקנה שלפיה בכל מקרה של סתירה בין הוראה כללית שבחוק חוזה הביטוח לבין תקנה מתחום ביטוח החובה - תגבר הוראת החוק היא מסקנה ניטרלית אשר אינה מקפחת בהכרח מי מהצדדים לחוזה הביטוח. פעמים היא תפעל לטובת המבוטח ופעמים היא תפעל לטובת המבטח. כך לדוגמה הכרעה בסתירה שבין סעיף 14 לחוק חוזה הביטוח, המורה כי תשלום דמי הביטוח אינו מהווה תנאי לשכלול חוזה הביטוח, לבין תקנות ביטוח רכב מנועי (תעודת הביטוח) המתנות את תוקף הביטוח בתשלום התעודה בבנק - תוך העדפת ההסדר הכללי שבחוק חוזה הביטוח על ההסדר המיוחד שבתקנות - תפעל לטובת המבוטח. הוא שייהנה בסיטואציה זו מהמסקנה שלפיה הוראות חוק חוזה הביטוח גוברות על הוראות תקנות ביטוח החובה לרכב. לעומת זאת, הכרעה בסתירה שבין הוראות הגילוי הטרום חוזי שבחוק חוזה הביטוח (סעיפים 8-6 לחוק) לבין הוראות הגילוי הטרום חוזי שבטיוטת הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה - תוך העדפת ההסדר הכללי שבחוק על פני הסדר הגילוי הדל והמצומצם שבתקנות המוצעות - תפעל לטובת המבטח. מסקנת המחקר - שלפיה חוק חוזה הביטוח חל על פוליסת ביטוח החובה לרכב - ומסקנה נוספת הנגזרת ממנה שלפיה אין תוקף לתקנות הסותרות הוראות קוגנטיות שבחוק חוזה 10 הביטוח - בין שהן מוצאות מכוח חוק הפיקוח על הביטוח, בין שהן מוצאות מכוח חוק הפיצויים ובין שהן מוצאות מכוח פקודת ביטוח רכב מנועי - הינן מסקנות בעלות השלכה אופרטיבית על היקף הכיסוי הגלום בפוליסת ביטוח החובה לרכב. על הצדדים לחוזה ביטוח החובה לצאת מנקודת הנחה שלפיה מקום שבו עניין מסוים הקשור למערכת היחסים החוזית מבוטח-מבטח או למערכת היחסים צד שלישי-מבטח אינו מוסדר באופן ספציפי בחקיקה הראשית הנוגעת לענף ביטוח החובה לרכב - יחולו על עניין זה הוראות חוק חוזה הביטוח כהוראות השלמה. משמע, עניינים מהותיים שונים הנוגעים להיקף החובות של המבוטחים בביטוח רכב חובה ולתרופות הנתונות למבטח בגין הפרתן או להיקף החובות של המבטחים ולתוצאות הנובעות מהפרתן, יוכרעו בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח. מבטח המבקש לקבוע את תעריף הביטוח בענף ביטוח החובה לרכב נדרש אפוא להביא במסגרת שיקוליו את תחולת חוק חוזה הביטוח על הפוליסה. עליו לקרוא את הוראות החוק אל תוך הפוליסה ולתמחרן בהתאם, כאילו היו חלק מתניות הפוליסה עצמה. אף המבוטח נדרש לכלכל את צעדיו בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח החולשות על מערכת היחסים החוזית שבינו לבין מבטח החובה. כך לדוגמה, עליו להביא בחשבון שמרמה בתביעת תגמולים עלולה להוביל לשלילה מוחלטת של תגמולי הביטוח (סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח), וזאת אפילו אם לפי 11 עובדות האמת של אירוע הנזק הוא זכאי לפיצוי מסוים. 10 ואולי אף תקנות הסותרות הוראות דיספוזיטיביות ראה פרק ג' להלן. 11 ראה להלן פרק ט( 9 ). 15

16 ב( 5. שני פניה של פוליסת החובה לרכב ביטוח אישי וביטוח אחריות פוליסת ביטוח החובה מקפלת בתוכה שני סוגים של כיסויים ביטוחיים: ביטוח אישי וביטוח אחריות. הכיסוי הכפול הגלום בפוליסה הוא בבחינת נגזרת של חובת הביטוח הכפולה המוטלת על המשתמשים ברכב מנועי מכוח סעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי: ראשית, החובה המוטלת על בעל הרכב והנוהג בו לערוך ביטוח מפני נזק גוף שעלול להיגרם להם בתאונה עצמית [ביטוח אישי]; ושנית, החובה המוטלת עליהם לבטח עצמם מפני כל חבות שהם עשויים לחוב בה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל מותו או חבלת גופו של אדם שנגרמו על ידי השימוש ברכב המנועי [ביטוח אחריות]. הקו המפריד בין הביטוח האישי לבין ביטוח האחריות הגלום בפוליסת הרכב הלך והתעמעם במהלך השנים שחלפו מאז נחקקה פקודת הביטוח. תרמו לכך שתי מגמות עיקריות. ראשית, הדעה שלפיה הוראת סעיף 3 ( לפקודה - המורה כי מבוטח בביטוח אישי "יהא זכאי לפיצוי כפי שהיה זכאי לקבל נפגע אחר לפי החוק" - משווה את מעמדו של הנוהג ברכב למעמדו של צד שלישי. דעה זו בדבר השוואת המעמד, אשר חלחלה ברבות השנים לרבדים שונים של ענף ביטוח החובה הובילה, במידה רבה, לתפיסה נזיקית של הסדר הפיצויים ולסיווג זכותו של המבוטח בביטוח האישי כזכות בנזיקין. שנית, המבטחים עצמם, השולטים על ניסוח פוליסות החובה לרכב, נמנעים מלהבחין במסגרת הוראות הפוליסה בין הביטוח האישי לבין ביטוח 12 האחריות. בספרות המשפטית הוצעו מספר הסברים להימנעות זו, בין היתר, הסבר כלכלי, הסבר פסיכולוגי והסבר מינהלי. יהא אשר יהא ההסבר הנכון, עובדה היא כי פוליסות ביטוח החובה אינן מבחינות בין שני סוגי הביטוח לעניין היקף הביטוח, סייגיו, ותנאי מימושו. במחקר זה ביקשתי אפוא לחזור למקורות הביטוחיים-מסחריים-חוזיים של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולנתח את פוליסת ביטוח החובה לרכב, בכל מקרה מתאים, תוך כדי הבחנה בין הביטוח האישי לבין ביטוח האחריות; שכן אין לטעות חרף "פלישת" דיני הנזיקין לטריטוריה החוזית של הסדר הפיצויים - מקור שני הכיסויים הביטוחיים האמורים - הן הכיסוי האישי והן הכיסוי מפני האחריות - הוא בחוזה הביטוח. החוזה הוא לפי ההסבר הכלכלי, "אין טעם מסחרי לפצל את תנאי הפוליסה בין ביטוח האחריות לבין הביטוח האישי, שכן ההגבלות שיש להן משמעות כלכלית מבחינת פרמיות הביטוח האישי הן אלה היפות גם בביטוח אחריות (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שנייה), בע' 99). 13 לפי ההסבר הפסיכולוגי, ביטוח החובה אינו נתפס כביטוח המשלב שני סיכונים שונים, אלא כביטוח המכסה סיכון אחד תאונת דרכים שבה מעורב הרכב המבוטח. מנקודת מבט זו, כל נזקי הגוף הנגרמים הם חלק ממכלול אחד ואין להפריד ביניהם (ישראל גלעד, "על ההתאמה בין ההיבט הנזיקי להיבט החוזי", משפטים כג (תשנ"ד) 389, בע' 430). לפי ההסבר המינהלי, הרשות הממונה על אישור הפוליסות סירבה לאשר פוליסות המכילות תנאים והגבלות ייחודיים לביטוח האישי. כמו כן, הצו הקובע את שיעורי הפרמיה קובע את הפרמיה המשולמת בלי להבחין בין מרכיב ביטוח האחריות למרכבי הביטוח האישי בפרמיה (גלעד, שם, בע'.(

17 שמכונן את זכותו החוזית של המבוטח כלפי המבטח ואת זכותו החוקית (נזיקית) של הצד השלישי כלפיו. על-פיו ייפול ויקום דבר. אם יקום החוזה יקומו עמו זכויותיו החוזיות של המבוטח וזכויותיו החוקיות (נזיקיות) של הצד השלישי כלפי המבטח. ואם ייפול חוזה זה יפלו עמו זכויותיו החוזית של המבוטח וזכויותיו החוקיות (נזיקיות) של הצד השלישי כלפי המבטח. במהלך המחקר אבקש אפוא לבחון את סוגיית התחולה של סעיפים שונים מתוך חוק חוזה הביטוח על הביטוח האישי ועל ביטוח האחריות שבפוליסת החובה לרכב; כפי שנראה בהמשך, סעיפיו השונים של חוק חוזה הביטוח עשויים לחול באופן שונה על כל אחד מהביטוחים האמורים, בהתאם לאופיים המובחן והנבדל של הכיסויים הביטוחיים אותם הם מספקים. 6. טיוטת הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה ציר מרכזי נוסף במחקר זה סובב סביב טיוטת הפוליסה התקנית לביטוח חובה לרכב אשר צפויה לקרום עור וגידים בקרוב במסגרת תקנות הפיקוח על הביטוח. בהקשר זה בחנתי שני עניינים עיקריים. ראשית, את השאלה העקרונית בדבר יחסי הגומלין בין חוק חוזה הביטוח לבין הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה. ושנית, את הסדריה הספציפיים של הפוליסה התקנית ואת מידת התאמתם להסדרים הראשיים הקבועים בחוק חוזה הביטוח. לגבי השאלה הראשונה, הרי שהתשובה היא חד משמעית חוק חוזה הביטוח יחול על הפוליסה התקנית לביטוח החובה לרכב באשר הפוליסה האמורה היא חוזה ביטוח לכל דבר ועניין. אין כל בסיס לטעון כי חוק חוזה הביטוח לא יחול על הפוליסה התקנית, ואף מתוך דברי ההסבר שליוו את טיוטת הפוליסה ניכר כי מחוקק המשנה מכיר בתחולת חוק חוזה הביטוח עליה. העניין השני שנבחן הוא הסדריה הספציפיים של הפוליסה התקנית ומידת התאמתם להסדרים הראשיים הקבועים בחוק חוזה הביטוח. בחינת הפוליסה בהקשר זה העלתה כי מחוקק המשנה נטל לעצמו חופש רב יחסית לסטות מההסדרים הראשיים שבחוק, תוך שהוא מבסס סטיות אלו על הדיספוזיטיביות של ההסדרים הראשיים. הוראות הגילוי הטרום חוזי שבטיוטת הפוליסה התקנית שימשו אותי כמקרה מבחן case) (test להערכת הלגיטימיות של חריגת הפוליסה התקנית מההסדר הראשי שבחוק. כידוע, ההסדר הראשי שבחוק חוזה הביטוח בנוגע לחובת הגילוי הטרום חוזית (סעיפים 8-6 לחוק חוזה הביטוח) הוא הסדר דיספוזיטיבי למחצה, היינו, הוא ניתן להתניה נוגדת ובלבד שהתניה זו פועלת לטובת המבוטח או המוטב. הפוליסה התקנית המוצעת סוטה לגמרי מההסדר הראשי שבחוק ומחליפה אותו בהסדר אחר המצמצם באופן ניכר את היקף חובות הגילוי הטרום חוזיות של המבוטח ואת התרופות הנתונות למבטח בגין הפרתן. בהקשר זה עמדתי על שתי נקודות עיקריות. ראשית, דנתי בעצם הסמכות של מחוקק המשנה לנצל את הדיספוזיטיביות של ההסדר הראשי (סעיפים 8-6 לחוק חוזה הביטוח) על-מנת לקבוע הסדר סותר בתקנות. כפי שתואר לעיל, הטלתי ספק בעצם סמכות של מחוקק המשנה למנף את הדיספוזיטיביות של החקיקה על- מנת לקבוע הסדרים חלופיים בתקנות. שנית, בחנתי את השאלה האם הסטייה מההסדר הראשי אכן פועלת לטובת המבוטח. בנקודה זו הגעתי למסקנה מפתיעה משהו, שלפיה הסדר הגילוי המצומצם שבפוליסה המוצעת - המתעלם, בין היתר, מאי-גילוי בכוונת מרמה - עשוי 17

18 ב( ב( ב( ב( ב( דווקא להרע את מצבם של מרבית המבוטחים, הדיספוזיטיבי למחצה שנפתח בחוק חוזה הביטוח. ומכאן שאין הוא נכנס בהכרח בשער דיון ביחסי הגומלין בין חוק חוזה הביטוח לבין הפוליסה התקנית - העתידה להיחקק מכוח סמכותו של מחוקק המשנה לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) לא יכול היה לבוא על סיפוקו מבלי להתייחס להוראת סעיף 38 לאותו חוק המעניקה לשר האוצר סמכות לקבוע בתקנות, לכל ענפי הביטוח או לענפי ביטוח מסויימים, הוראות בדבר תנאים שבחוזה ביטוח וניסוחם. לפי סעיף 38 ( לחוק, תקנות לפי סעיף זה "לא יסתרו הוראה שאין להתנות עליה לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א ". שאלה שדנתי בה במסגרת המחקר היא אפוא, האם מכלל הלאו שבסעיף 38 ( לחוק הפיקוח - שלפיו תקנות שמתקין שר האוצר "לא יסתרו 38 הוראה שאין להתנות עליה [היינו, הוראה קוגנטית] לפי חוק חוזה הביטוח" - ניתן לשמוע את כלל ההן - שלפיו תקנות שמתקין השר יכולות לסטות מהוראות דיספוזיטיביות או דיספוזיטיביות למחצה שבחוק חוזה הביטוח. בשלב זה אציין כי אין הכרח לפרש את סעיף ( לחוק כסעיף הקובע הסדר שלילי, שלפיו מחוקק המשנה רשאי להתנות על הוראות חוק דיספוזיטיביות. אם אכן נכונה התפיסה המצוינת לעיל, שלפיה הדיספוזיטיביות של חקיקת החוזים מכוונת לצדדים הישירים לחוזה ולא למחוקק המשנה, אזי לכאורה אין ללמוד מסעיף 38 ( לחוק הפיקוח הסדר שלילי, שכן ניתן להסביר את אי-התייחסותו של הסעיף להוראות דיספוזיטיביות שבחוק חוזה הביטוח בכך שהמחוקק הראשי לא צפה אפשרות שמחוקק המשנה הוא שיסתמך על הדיספוזיטיביות האמורה. מנגד, יש היגיון פרשני כמובן גם בתפיסה הנוגדת, שלפיה סעיף 38 ( לחוק קובע הסדר שלילי. אם אכן כך הוא, אזי ניתן לקבוע כי אין כל מניעה שתקנות הביטוח, ובכלל זה התקנות המבקשות להסדיר את הפוליסה התקנית לביטוח החובה לרכב, יסטו מהסדרים דיספוזיטיביים הקבועים בחוק חוזה הביטוח. 7. תחולת הסדריו הספציפיים של חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה בחלק היישומי של המחקר, המהווה אף את החלק העיקרי של המחקר, בחנתי הסדרים שונים הקבועים בחוק חוזה הביטוח באספקלריה של ביטוח החובה לרכב. בהקשר זה עמדתי על תחולת ההסדרים הספציפיים שבחוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה לרכב ועל יחסי הגומלין שבין הסדרים אלו לבין ההסדרים המיוחדים הקבועים בחקיקת ביטוח החובה (ובעיקר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת ביטוח רכב מנועי) ובתקנות ביטוח החובה. בחינת יחסי הגומלין בין דברי החקיקה השונים החלים על ענף ביטוח החובה לרכב הושתתה על ארבעה כללי יסוד: ראשית, בכל מקרה שבו חקיקת הביטוח המיוחדת שותקת לגבי עניין מסוים יחולו על אותו עניין הוראותיו של חוק חוזה הביטוח (והוראותיהם של חוקי החוזים הכלליים) כהוראות השלמה. שנית, בכל מקרה שבו חוק חוזה הביטוח כולל הסדר מקביל או הסדר דומה להסדר הקיים בחקיקת הביטוח המיוחדת (ובכלל זה, תקנות ביטוח החובה) תועדף פרשנות המבקשת לשמור, במידת האפשר, על הרמוניה חקיקתית וליתן תוקף לשני ההסדרים. שלישית, בכל מקרה שבו הוראה בחוק חוזה הביטוח מצויה בסתירה להוראה הנמנית על החקיקה הראשית המיוחדת הנוגעת לביטוח החובה לרכב 18

19 תועדף ההוראה שבחקיקה המיוחדת והוראת חוק חוזה הביטוח תיסוג מפניה. רביעית, בכל מקרה שבו הוראה בחוק חוזה הביטוח מצויה בסתירה להוראה הנמנית על תקנות ביטוח החובה לרכב תועדף ההוראה שבחוק חוזה הביטוח והוראת התקנה המיוחדת תידחה מפניה. 19

20 20

21 א. ניתוח פוליסת ביטוח החובה לרכב באספקלריה של כללי פרשנות החקיקה שאלת המחקר - תחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה - היא שאלה פרשנית במהותה, הנוגעת ליחסי הגומלין בין החוקים השונים המרכיבים את מערך החקיקה. בפרק זה אדון בשאלה זו באספקלריה של כללי הפרשנות המסדירים את יחסי הגומלין בין דברי החקיקה המסדירים את ענף ביטוח החובה לרכב. שני כללי פרשנות מרכזיים חולשים על הסדרה זו: הכלל הראשון הוא הכלל שלפיו יש לחתור לפרשנות השומרת על הרמוניה חקיקתית, היינו, שיש לפרש חוק על רקע החקיקה כולה. הכלל השני הוא הכלל שלפיו יש להתייחס לחוקים שונים "באותו עניין" materia) (in pari כאל מקשה אחת, כאל מערך אחד, ולפרשם באופן שהם יתאמו זה את זה וישלימו זה את זה. כפי שנראה להלן, שני כללים אלו מובילים לתוצאה דומה החלה מלאה של חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה לרכב. 1. הרמוניה חקיקתית א. כללי אחד מעקרונות היסוד של פרשנות החקיקה גורס כי יש לפרש חוק על רקע החקיקה כולה ("הרמוניה חקיקתית"). לפי גישה זו, כפי שהיא מתוארת בספרו של פרופ' אהרון ברק: "חוק אינו יצירה חד-פעמית של מחוקק חולף, בשרשרת חקיקה של מחוקק קבוע. הנחקקת בתוך חלל חקיקתי. חוק הינו חוליה החוקים כולם יוצרים את מערך החקיקה בשיטת המשפט. מערך זה מהווה, בין השאר, את 'סביבתו' של כל חוק וחוק. סביבה תחיקתית זו משפיעה על פרשנותו של החוק. השפעה זאת מתבטאת בכך שניתן ללמוד על תכליתו של חוק מתוך הסתכלות כוללת על מערך החקיקה. אם כל חוק הינו אכן יצירה תכליתית, הבאה להגשים מטרה מסוימת, כי אז ניתן ללמוד על תכליתו של חוק פלוני, מתוך השוואה למערך החקיקה הכללי. ההנחה צריכה להיות, כי יש לקיים הרמוניה חקיקתית בתוך מערכת החקיקה, באופן שהפירוש שיינתן לדבר חקיקה ישזר 'נאמנה עם רקמת החקיקה ויהא לגוף 15 אחד שלם, עמה'" (ההדגשה הוספה). לפי אכן, עקרון ההרמוניה החקיקתית, אין להפריד בין ההוראה המתפרשת החקיקה. החלה של הוראת חוק צריכה להיבחן על רקע החקיקה כולה. על כן, לבין מכלול פירוש הוראה מסוימת בחוק מסוים צריך שייעשה לאור החקיקה כולה ועליו להשתלב בפירוש שניתן לשאר הוראות החקיקה. גישה זו מנחה גם את הפסיקה. כך, האוכלוסין במשרד הפנים, אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים: בבג"צ אפרת נ' הממונה על מרשם "דבר חקיקה אינו עומד בבדידותו. הוא מהווה חלק ממערך החקיקה. הוא משתלב לתוכו, תוך שאיפה להרמוניה 15 אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך ב- פרשנות החקיקה, בע' (1993) 327 (להלן: ברק). 21

22 חקיקתית. 'כל חוק אינו עומד בפני עצמו... החוקים כולם מהווים מערכת אחת, והם משתלבים בתוכה אלה באלה, תוך הרמוניה חקיקתית'. אכן, המפרש חוק אחד, מפרש את החקיקה כולה. החוק הבודד עומד ביחס למערך החקיקה במערך של כלים שלובים. מערך החקיקה כולו משפיע על גיבוש תכלית החקיקה של חוק בודד. חוק מוקדם משפעי על תכליתו של חוק מאוחר. חוק מאוחר משפיע על תכליתו 16 של חוק מוקדם". ויודגש, רעיון ההרמוניה החקיקתית אינו מנחה את המשפט הישראלי בלבד. מדובר ברעיון בסיסי במשפט, אשר שיש לו אחיזה איתנה במרבית שיטות המשפט. ראה בהקשר זה את דבריו של המלומד Sutherland לפיהם: "Legislation never is written on a clean slate, nor is it ever read in isolation or applied in a vacuum. Every new act takes its place as a component of an extensive and elaborate system of written laws" (Sutherland, Status and Statutory construction, Vol. 2A 1984, p. 549). ובמקום אחר הוא מוסיף: "The chief value of the rule is to be found in the fact that it serves as a criterion for showing the general course of legislative policy"(ibid., p. 559). קשה להפריז בחשיבות של עקרון ההרמוניה החקיקתית לענייננו. בחינת שאלת המחקר תחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה על רקע ההנחה שלפיה דברי החקיקה השונים, בין שמקורם ההיסטורי הוא מנדטורי, ובין שמקורם הוא בחקיקה הישראלית 17 העצמאית - צריכים להשתלב זה בזה ולפעול כמערכת כוללת - מובילה באופן בלתי נמנע למסקנה שלפיה יש לפרש את חוק חוזה הביטוח ואת החקיקה הנוגעת לביטוח מפני נזקי גוף הנגרמים עקב השימוש ברכב מנועי (היינו, בעיקר, חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת ביטוח רכב מנועי) באופן שהם ישתלבו זה בזה ויפעלו כמערכת כוללת. חוקים אלו הינם בג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז( 1 ) 749, 17 בג"צ 680/88 שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי, פ"ד מב( 4 ) , 22

23 איברים שונים של גוף אחד. על כן, דרך הפרשנות הראויה היא להשקיף עליהם כעל אורגניזם 18 חי המורכב חלקים חלקים, אשר להם תפקידים שונים המבוצעים תוך התאמה הדדית. על כן, המסקנה היא שיש לפרש את חוק חוזה הביטוח ואת החקיקה הנוגעת לביטוח מפני נזקי גוף באופן שהם ישתלבו זה בזה ויפעלו כמערכת כוללת. מתורת קל וחומר שאין לקבל פרשנות שלפיה חוק חוזה הביטוח אינו חל על ביטוח החובה. אם העיקרון המושל בכיפה הוא שיש לפרש את החוקים השונים באופן שהם ישתלבו זה בזה, אזי ברי שאין לקבל תוצאה שלפיה החוקים השונים יהיו מנותקים זה מזה, באופן שהחוק המרכזי ביותר בתחום הביטוח (חוק חוזה הביטוח) לא יחול על פוליסת החובה. ב. דין כללי ודין ספציפי חוק חוזה הביטוח הוא הדין הכללי בענייני ביטוח (ראה לעניין זה את סעיף 40 לחוק חוזה הביטוח, המחיל את הוראות החוק על כל סוגי ביטוח זולת אם יש בפרק אחר של חוק זה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון, וכן את סעיף 73 לחוק חוזה הביטוח המורה כי הוראות חוק זה יחולו כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון). לעומת זאת, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת ביטוח רכב מנועי, שמכוחם מונפקת תעודת ביטוח החובה, הם בגדר דין ספציפי החל על ענף ביטוח החובה לרכב בלבד. אף ביחס לקשרי הגומלין בין הדין הכללי לבין הדין הספציפי, חל הרעיון המתואר לעיל, היינו, כי יש לפרש את הדין הכללי ואת הדין הספציפי בדרך של הרמוניה חקיקתית. עמד על כך פרופ' ברק בציינו כי: "החקיקה האזרחית החדשה - המבוססת על עקרונות כלליים והסדרים ספציפיים - צריכה להתפרש בדרך של 19 הרמוניה חקיקתית". דברים דומים נאמרו על-ידי בתי המשפט: "בין הדין הספציפי לבין הדין הכללי עוברים אלפי נימים, הקובעים את התנהגותו של הדין הספציפי על רקע הדין הכללי. בכך נעשית הרמוניה חקיקתית בחקיקה האזרחית כולה, המבטיחה פעולה מתואמת ומבוקרת של ההוראות 20 הספציפיות במסגרת התורה הכללית". הנה כי כן, את חוק הביטוח הכללי (חוק חוזה הביטוח) ואת חוקי הביטוח הספציפיים הנוגעים לביטוח רכב חובה, יש לפרש באופן שהם ישתלבו זה בזה ולא באופן שהם ינותקו זה 18 ע"א 503/80 זפרן נ' מוזר, פ"ד לד( 4 ) 835, ברק, לעיל הערה 15, בע' ד"נ 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב( 1 ) , 23

24 ג( מזה. בוודאי שאין כל יסוד לתפיסה האומרת כי חוק חוזה הביטוח, המהווה את החיקוק הכללי בענייני ביטוח, אינו חל על ביטוח החובה לרכב מחמת היותו של ביטוח זה מוסדר בחקיקה ספציפית. חוק חוזה הביטוח חל לצד החקיקה הספציפית והוראותיו משלימות את החקיקה הספציפית בכל נושא שאינו מוסדר בה. אמנם, המסקנה בדבר התחולה המקבילה של חוק חוזה הביטוח לצד החקיקה הנוגעת לביטוח רכב חובה ניתנת לעיגון בהוראה מפורשת שבחוק חוזה הביטוח (סעיף 73 לחוק), אולם, וזה החשוב לענייננו, אף אם לא הייתה הוראה מיוחדת לעניין הנדון בחוק חוזה הביטוח, עדיין היה מקום להחיל את חוק חוזה הביטוח על ביטוח החובה, וזאת מכוח הרעיון של הרמוניה חקיקתית. ג. ביטחון וודאות החלת חוק חוזה הביטוח על ביטוח החובה לרכב, לצד חקיקת הביטוח המיוחדת שתחולתה מוגבלת רק לענף זה, עולה בקנה אחד עם עקרון הביטחון והוודאות במשפט. אכן, ניתן להשיג הרמוניה חקיקתית כאשר בעיות דומות זוכות לפתרון דומה. כך מושגים הביטחון והוודאות 21 במשפט. במילים אחרות, לשם השגת המטרה של הרמוניה חקיקתית, יש לשאוף לתוצאה שלפיה מצבים שלא הוסדרו במסגרת החקיקה המיוחדת יזכו לאותו פתרון הקבוע במסגרת החקיקה הכללית. החלת הסדר שווה על שני המצבים מקדמת את הביטחון והוודאות ואף את עקרון השוויון. טול לשם הדוגמה מקרה של שינויים בסיכון המבוטח. עניין זה מוסדר בחוק חוזה הביטוח (סעיפים לחוק), אך אינו מוסדר בחקיקה המיוחדת המתייחסת לביטוח חובה לרכב (חוץ מהמקרה הספציפי של שינוי בסיכון הנובע מהעברת הבעלות ברכב המבוטח, עניין המוסדר בסעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי). יוצא אפוא כי בכל מקרה שבו חל שינוי בסיכון המבוטח בביטוח חובה לרכב, עשויה להתעורר שאלה בדבר הדינים המסדירים את החובות והזכויות של הצדדים הנובעים מאותו שינוי בסיכון. אינטרס הוודאות והביטחון במשפט, כמו גם אינטרס השוויון, עשויים לצדד בהחלת חוק חוזה הביטוח גם על שינויים בסיכון בתחום ביטוח החובה לרכב. גישה זו אף הנחתה, לא פעם את בתי המשפט. כך למשל, בעניין שהתברר בבית המשפט דלמטא דן בית המשפט במקרה שבו הסיכון המבוטח (בביטוח רכב חובה) הוחמר במהלך תקופת הביטוח עקב התקנת מנוף על המשאית המבוטחת. הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים 18 (שיעור דמי הביטוח) צו הורה כי התקנת מנוף על משאית מבוטחת כרוכה בתוספת תשלום של 10% מדמי הביטוח. בית המשפט יישם אפוא את סעיף ( לחוק חוזה הביטוח (לפי סעיף זה, במקרה של החמרת הסיכון, חב המבטח בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס בין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים), ופסק כי על המבטח לשלם למבוטח, שנפצע בעת הפעלת המנוף, תגמולי ביטוח יחסיים בשיעור של 91% מהנזק המכוסה 22 בפוליסה ( ). 21 ברק, לעיל הערה 15, בע' ת"א (שלום, י-ם) 24355/98 שוויקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (נבו) (2001). 24

25 הנה כי כן, בית המשפט התמודד עם החסר שהיה קיים בדין המיוחד באמצעות החלת ההסדר הקבוע בדין הכללי, ובכך הוא קידם את אינטרס הוודאות, הביטחון והשוויון במשפט. יחד עם זאת, אין להסיק מכך כי הוודאות והשוויון הם חזות הכול. ניתן לראות בערכים אלו משום אמות מידה לקביעת הדין שיחול על ביטוח החובה, להבדיל מכללים מחייבים. במילים אחרות, "חזקת שוויון הדינים", שלפיה יש לפרש את דין הספציפי לאור הדין הכללי, אינה חזקה חלוטה. יש להביא בחשבון כי התחום הספציפי, שהוסדר בדין ספציפי, נושא מאפיינים מיוחדים, ולא כל הוראה שמקורה בדין הכללי יפה ומתאימה לאותו תחום ספציפי. על כן, לא כל חסר בדין הספציפי טעון השלמה מידית ואוטומאטית מכוחו של הדין הכללי. יש לבחון כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, וייתכנו מקרים שבהם ההסדר החקיקתי הביטוחי הכללי לא יהלום את תחום הביטוח הספציפי. עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מנקודת המוצא, שלפיה בהעדר ראיה לסתור, ההסדר הכללי, שמקורו בחוק חוזה הביטוח, חל גם על הביטוח הספציפי, היינו, ביטוח החובה לרכב. צד המעוניין לסתור חזקה זו - המעוגנת באינטרס הוודאות ובאינטרס השוויון המהווים נגזרת של עקרון ההרמוניה החקיקתית עליו הראיה. ד. הנחה פרשנית חוקים אינם סותרים זה את זה נקודת המוצא של התורה הפרשנית בדבר הרמוניה חקיקתית הינה, כי בהיעדר הוראה מפורשת, שתי הוראות חוק המצויות ברמה נורמטיבית זהה אינן סותרות זו את זו, אלא 23 משלימות זו את זו. סוגיה זו התעוררה בפסיקה בעיקר בקשר ליחסי הגומלין בין חוק מאוחר לבין חוק מוקדם, אולם תפיסת היסוד הדוגלת בפירוש קוהרנטי ומשלים רלוונטית לכל פרשנות הנסמכת על מספר דברי חקיקה. לפי הגישה המקובלת במשפט, יש להעדיף פירוש המביא לשילוב בין החוקים ולא לסתירה ביניהם. עמד על כך גם בית המשפט בציינו כדלקמן: "הפרשן מניח, כי המחוקק לא נתכוון לבטל או לצמצם חקיקה קודמת, שאילו עמד עניין הביטול או הצמצום לנגד עיניו, היה קובע בוודאי הוראה מפורשת בעניין זה. הפרשן מבקש להניח, אכן, כי מטרתה של החקיקה היא במציאתה של הרמוניה חקיקתית, אשר תאפשר קיום זה בצד זה של דברי החקיקה השונים, בלא שהאחד מבטל או 24 מצמצם את האחר...". ובאותה רוח, במקרה אחר, ציין בית המשפט כדלקמן: "אכן, לחזקה שמכוחה נמנע בית-המשפט מלהכריז על ביטולו מכללא של חוק, ייתכנו חריגים. אלא שרק כאשר 23 ברק, לעיל הערה 15, בע' 334. בג"ץ 174/85 חסן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד לט( 3 ) , 24 25

26 פ, בין שני דברי חקיקה העולה מהוראותיהם קיימת סתירה מהותית וברורה, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, ואין כל דרך פרשנית ליישב את הסתירה שבין הוראותיהם, יכיר בית-המשפט בביטולו מכללא כולו או חלקו של 25 חוק מוקדם, מכוח הוראותיו של חוק מאוחר ממנו. בהתייחסו לרציונל שביסוד כלל זה, ביטול מכללא של הוראת חוק ציין הנשיא שמגר כי הנטייה להרחיק מסקנה בדבר באה למנוע הזרמתו של חוסר ודאות בלתי רצוי אל תוך הפרשנות של דברי-חקיקה, אשר בנוסחם יכולה הייתה הרשות המחוקקת לבטא באופן 26 מפורש את כוונתה לבטל הוראת חוק, לו אכן רצתה בכך. הנה כי כן, כלל יסוד הוא כי, באין אמירה מפורשת של הרשות המחוקקת לעניין ביטול הוראת חוק מסוימת, אין לנקוט פרשנות שלפיה אותה הוראת חוק נדחית מפני דבר חקיקה אחר. אם כך הוא לגבי הוראת חוק מסוימת, קל וחומר שאין לנקוט פרשנות השוללת תחולה של חוק מסוים, כגון חוק חוזה הביטוח, מבלי שהדבר נקבע באופן מפורש בחקיקה. מכאן גם נובע, שאף אלמלא הוראתו המפורשת של סעיף 73 לחוק חוזה הביטוח בדבר תחולת חוק חוזה הביטוח על ענף ביטוח החובה, החובה, הרי שלא היה כל יסוד לתפיסה שלפיה חוק חוזה הביטוח אינו חל על ענף ביטוח באשר לפי כללי הפרשנות, על-מנת לשלול תחולה של חוק מסוים בתחום שהוא לכאורה חל בו, יש צורך בקביעה מפורשת של המחוקק השוללת את התחולה, ואין להסיק מסקנה מעין זו על דרך של פרשנות. ה. הנחה פרשנית המחוקק אינו משחית מילותיו לריק ההנחה מקובלת בתורת הפרשנות היא כי המחוקק אינו משחית מילותיו לריק ואינו מחוקק 27 דבר חקיקה בגדר ברכה לבטלה. מתוך הנחה זו צומחת מסקנה שלפיה "אין ליתן לנורמה פלונית פירוש אשר תוצאתו היא חוסר יכולת להפעיל נורמה אלמונית באותה שיטה, או 28 הפיכתה למיותרת". משמע, ההנחה היא כי חוק חוזה הביטוח, על ההוראות הרבות הקבועות בו, חל גם על ביטוח החובה לרכב, שהרי אין ליתן לנורמות הקבועות בחוק זה פירוש אשר תוצאתו תהא חוסר יכולת ליישמן בתחום ביטוח החובה לרכב. לא זו אף זו; אף אם תאמר כי הנחה פרשנית זו אינה רלבנטית לקביעת היקף תחולתו של חוק חוזה הביטוח על ביטוח החובה - שהרי מסקנה שלפיה אין הוא חל על ביטוח החובה גרידא לא תהפוך את הוראותיו למיותרות באשר הוא עדיין יחול על חוקים אחרים - הרי שלא יהיה בכך כדי לפגום בתקפות ההנחה לנוכח סעיף 73 לחוק חוזה הביטוח הקובע, כזכור, כי הוראות חוק זה יחולו כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון. כל פירוש הבא "ד נז( 5 ) , 25 ע"א 2704/99 מילשטיין נ' פקיד שומה תל-אביב 1 בג"ץ 256/88 מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה בע"מ נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד מד( 1 ) , ע"א 6821/93 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט( 4 ) , ברק, לעיל הערה 15, בע'